מה לא נאמר או נכתב על אחד מתחומי הצילום המרתקים ביותר. ובכל זאת, מספר מילים מהזווית האישית. בכל קורס צילום, במפגש הראשון כאשר המשתתפים מציגים את עצמם ומדריך הקורס שואל על תחומי צילום מועדפים, צילום טבע מככב בין הבולטים ביותר. בכל מקום בעולם, בכל עונה ובכל מזג האוויר, הטבע מזמין למפגש ויזואלי מרתק ולעתים, מהפנט. צילום טבע משלב אווירה וטכניקה, צבעים עמוקים לצד ערפילים אפורים וניגודיות קיצונית מול רכות מופלאה. והאמת היא שלא חייבים לנסוע למקומות נידחים תמיד לצילום טבע מוצלח, כזה, יש גם קרוב אלינו.
בניגוד לצילום רחוב או עיתונות, בדרך כלל יש בתחום הזה הרבה זמן להתכונן לתמונה. אם האמרה לשאוב את אווירת המקום תופסת ברוב תחומי הצילום, אז בצילומי טבע הדבר הוא הכרחי. אמנם הכותרת "צילום טבע" מובילה אותנו לחשוב על נוף פרחוני או מושלג, יער, חוף או מדבר, עדיין יש מקום לרגע המכריע, הדריכות הבלתי ניתנת לגישור. בטבע, הנוף עשוי להיות לא רק הנושא אלא גם הרקע.
לדוגמא, בעונת הנדידה באגמון החולה, הנוף הוא הרקע בלבד ורצוי לקבל אותו בפריים שקט ורגוע ככל שניתן על מנת לתת לאותם עגורים וחסידות להיות השחקנים הראשיים, מבלי לערב שחקני משנה שיגרמו למקור התעניינות מיותר שיוריד מערך הנושא. באשר לטכניקה, כל העדשות כולן ראויות בתחום צילום הטבע והנוף. מעדשת עין הדג עד העדשה הטלסקופית עם אורך המוקד הארוך ביותר, דרך עדשות המקרו והקבועות עם צמצמים מאוד פתוחים. יש לזכור שלא תמיד מצלמים טבע כתיעוד נוף מציאותי כפי שנראה בעין. נוף טבע עשוי להיות רק המקור, חומר הגלם ליצירה בלתי שגרתית לחלוטין.
כל החומר שמופיע במאמרים אחרים על חשיפה בצילום, שימושי ותקף גם כאן, אך צריך לראות את צילום הטבע גם כבסיס, לכל הקשור לחשיפה, למען קבלת אווירה שונה מזאת שרואים במציאות, בתת חשיפות או חשיפות יתר בניגוד מוחלט למה שאנו קוראים החשיפה הנכונה. מכאן יש להבין שהמושג חשיפה נכונה הוא פשוט החשיפה שהצלם קובע ולעתים קרובות מאוד, אותה חשיפה מאוד שונה מעל ומתחת למה שסרגל מד האור מציע כמתאימה. צלמים מסוימים מקצינים זאת ברמות של פי ארבעה או יותר מתחת או מעבר לממוצע, במטרה להשיג אווירה שתורמת לתמונה המון.
היום, בעידן הדיגיטלי יש צלמים שמחלקים את משימת צילום הטבע לא שונה מתחומי צילום אחרים: עבודה בשטח בזמן הצילומים ועבודה בפוטושופ עם העיבודים הדיגיטליים. גם כאן רק הצלם בעצמו קובע את המגבלות שלו וכמה שטח הוא מפנה למען היצירה. נכון, אין בצילום גבולות אפשר להגיד, אבל כל אחד מאתנו הצלמים יודע שהעיבודים הדיגיטליים הם נכונים רק עד לרמה מסוימת. עד שנדע מה הוא הגבול של עצמנו, דבר שרק אנחנו קובעים, נצלם תוך כדי הנאה רבה ונתאים את עצמנו לעונה ולנוף באמצעות הציוד המתאים. צלם שרגיל לצלם לבדו ברחוב ירצה ברוב המקרים לצלם בשקט שלו גם בטבע. הנושא הוא מאוד אישי וכל אחד מקשיב למוזה שלו, ההשראה מהסביבה. זה מגיע תמיד בשקט, והצלם הרגיש לסביבתו יודע לנצל זאת.
קטגוריה בפני עצמה היא צילום מקרו, בתוך צילום טבע. הפעם, הטבע מסתכם בפריים מלא מאובייקט קטן או חלק קטן מאובייקט גדול, כגון פרח, טיפת מים אחרי גשם על קצה עלה, פרפר, או כל ייצור שהטבע מעמיד לרשות הצלם ומזמין לגלות בהבחנה עדינה. בצילום מקרו, המיקום של הצלם הוא המכריע, וזה לא רק רלוונטי מבחינת העדשה בכל הקשור לחידוד התקריב, אלא מבחינת התאורה: לא תמיד תנאי התאורה הם כאלה טובים מזווית הצילום הרצויה לכן לא פלא שרוב צלמי הטבע שעוסקים בצילום טבע כמקצוע לא שוכחים בבית אחד האביזרים החשובים ביותר בעולם הצילום, המבזק (פלאש). כאן, הפלאש החיצוני אינו בגדר ציוד היקפי אלא ציוד חשוב ממדרגה עליונה כמו הסוללות או פילטרים אשר עומדים באותה שורה ברמת החשיבות כמו המצלמה והעדשות. הפלאש במקרים אלו מסונכרן עם המצלמה בשלט רחוק או כבל ולא ישירות מראש המצלמה כיוון שברוב המקרים התאורה הצדדית או האחורית היא זו שמספקת את התוצאות הטובות ביותר ומשאירה את הרקע בהצללה מוחלטת וללא פרטים מיותרים.
שמירה על הציוד
הטבע יכול גם להיות אכזרי. גשם, שלג, בוץ, מי ים, אבנים, רוחות חזקות, גבהים וחושך. כל הדברים האלה מצטלמים יפה, אבל בצד השני של העדשה. תיק המצלמה והציוד חייב להיות תמיד יבש. רצוי במקומות מסוימים לקחת כיסוי מגן לתיק מוגן מחדירת מים. באותה מידה המצלמה חשופה לגשמים בעונות ובאתרים מסוימים. אפשר וניתן לצלם אך עם ההכנות הדרושות להגנה מלאה על הציוד. בניגוד לציוד אנלוגי, המצלמה הדיגיטלית עשויה כולה ממנגנון אלקטרוני. חדירת מים, מעבר להיווצרות פטריות, עלולה לגרום לקצר חשמלי שמשבית את המצלמה או גרוע מכך, עלולה לשרוף את ספק הכוח שלה. תיק הצילום עצמו צריך להיות בעל הפרדה לכל עדשה. יש לוודא כי המגעים תמיד יבשים והעדשות עם המכסים שלהן.
בצילום עם חצובה במקומות גבוהים או באתר עם רוחות חזקות רצוי תמיד לחזק את החצובה. יש צלמים שתולים את תיק הציוד במרכז החצובה. אחרים לוקחים ברכב שקיות חול ותולים אותן בבליטות רגלי החצובה. בשטח ניתן לאלתר גם עם מילוי שקית באבנים ולתלות במקום בחצובה שלא יפגע או יפריע לצילום. ראינו או שמענו מספיק מקרים של חצובות יקרות שעפו יחד עם המצלמה היקרה באוויר באתר צילום עם רוח חזקה ופתאומית מאלה שאנו מכירים בחורפים שלנו. באשר לתיק, תמיד כדאי לבדוק את רצועות התלייה (גב או כתף). יש כאלה מקומות לצילום שחייבים לטפס. התיק בצמוד לצלם על הגב או על הכתף, מבטיח שמירה הדוקה ומונע נפילה עקב רצועה לקויה או מתפוררת.
שאלה של אופי
קשה למצוא צלמים שמצליחים בתחום צילום זה, בעלי אופי לא סבלני. תחום כזה של צילום מצריך הרבה סבלנות והציוד היקר והמושקע כאן, לא יכול לעזור למי שמבקש מידית את התמונה המצופה. קורה שהדקות הראשונות הן המוצלחות ביותר אם בדיוק התחלנו לצלם עדר חיות או נדידה במעוף מעלינו, אך דבר זה די נדיר. קודם כל יש להגיע ולהכיר את הסביבה ולאתר את נושאי הצילום שבטבע. התהליך הזה לוקח מעט זמן. חלק מהזמן הזה יקוצר במידה רבה אם תכננו להגיע לאתר הצילומים בשעה המתאימה. התאורה בזריחה היא שונה באופן קיצוני ביותר באותו מקום, בשעת הצהריים או באותה שעה בעונה אחרת. צלם טבע מנוסה יודע שברגע שנושא הצילום ממוסגר נכון בעינית המצלמה, בכל שנייה הצילום עשוי לבוא ועל כן יש להצמיד את העין לעינית ולהסתכל על המתרחש דרכה. שנייה שהעין מחוץ לעינית המצלמה עלולה להיות השנייה הקריטית, משום שברוב המקרים הרגע הזה חלף ונדיר שיחזור להיות מה שהיה. אולי יחזור בגרסה משופרת יותר… אבל מי מבטיח? אז סבלנות, והתמונה תגיע. ואם לא, אז למדנו משהו לפעם הבאה. מה שבטוח הוא שאיש לא יכול לקחת מהצלם את ההנאה מלהיות בשטח ופשוט… ולצלם.
