הצמצם ועומק שדה

הצמצם הינו רכיב חשוב ביותר בצילום. הצמצם נמצא בגוף העדשה ומורכב מלהבים היושבים אחד על השני, בתוך שפופרת העדשה ובין האלמנטים שמרכיבים אותה. למעשה הצמצם הוא המפתח של אותה עדשת מצלמה, כלומר באמצעות הצמצם הצלם "מצמצם" או מאפשר חדירת כמות אור מסוימת. באופן אינטואיטיבי אפשר להבין שכאשר הצלם עובד עם צמצם פתוח, מועברת כמות גדולה של אור, וההפך כאשר הצלם מחליט לסגור את מפתח הצמצם. כמות התאורה שהעדשה מעבירה משתנה בהתאם למפתח צמצם כזה או אחר. על הצלם להחליט בעצמו עם איזה מפתח הוא רוצה לעבוד, משום שההשפעה על התמונה היא קריטית לא רק בנוגע לכמות אור, אלא גם בכל הקשור לחדות וטשטוש התמונה.

 

בחירתו של הצלם באשר מפתח הצמצם, קובעת את השטח בתמונה שיהיה בחדות והשטח בתמונה שיהיה מטושטש. בשפת הצילום התקינה, אנחנו מדברים על מושג מאוד נפוץ והמושג הזה נקרא "עומק שדה".

 

עומק שדה
השטח בתמונה שהחדות היא מקסימאלית במקום או במקומות מסוימים, ושאר מרכיבי התמונה נשארים ללא אותה חדות, כאשר הטשטוש הזה נהיה הדרגתי לפני ואחרי אותו שטח חד וברור.

 

ככל שהצמצם יותר סגור כך עומק שדה פתוח ורחב יותר, כלומר חלקים יותר נרחבים של התמונה ייצאו חדים וברורים, ולהיפך, צמצם פתוח מאוד רק יקטין את עומק השדה. התוצאה היא חדות מבדילה. כלומר, האובייקט שמהווה חשיבות בתמונה (עליו ביצענו חדות מלאה) יישאר חד, ויתר מרכיבי הצילום יקבלו טשטוש הדרגתי. לדוגמא, כאשר מצלמים נוף, מומלץ לסגור את הצמצם כמה שיותר על מנת לקבל שטח פתוח בחדות שיא. בניגוד לאמור בצילום פורטרט עדיף לבחור בצמצם פתוח על מנת לקבל רקע מטושטש שלא יפריע לפני המצולם להיות הדבר הבולט הבלעדי בתמונה.

 

על הצלם להחליט בעזרת החדות המבדילה, מה מהווה חשיבות בתמונה

 

לסיכום, כל מה שקורה בתמונה בהקשר לחדות ולטשטוש, קורה אך ורק בעדשה והאחראי הבלעדי לזה, הינו הצמצם. כמובן שעצם בחירת אורך מוקד מסוים בעדשה משפיע באופן ישיר על החדות והטשטוש בתמונה, על כך תוכלו לקרוא בהרחבה במאמר עדשות למצלמה.
כל צמצם מעביר כמות תאורה כפולה או מחצית ממנה מהצמצם שקודם לו או זה שאחריו בסרגל. הצמצמים מסודרים בסרגל ממוספר, והמספרים הללו הם יחס בין המפתחים השונים. כאן נוצר מעט בלבול עד שמתרגלים, מפני שבאופן הגיוני המספר הגדול ביותר אמור היה להיות המפתח הגדול ביותר, ולהיפך במספר הקטן, אך לא בצילום.
המספרים הקטנים דווקא הם אלה שמעידים על הפתיחה המקסימלית, וכמובן המספרים הגדולים, הם הסגירה המקסימלית של הצמצם.

המספר הקטן ביותר, המפתח הגדול ביותר. ולהיפך

כאשר מגיע רגע רכישת העדשה, הצלם מוצא בשוק מגוון רב מאוד ומחירים שנעים לרוב בין יקרים... ליקרים יותר. אבל מה גורם למחירים מסוימים להיות גבוהים כל כך?

שני דברים מכריעים את הקו; אורך מוקד של העדשה (ובעיקר חברת המייצרת), ומפתח הצמצם. ככל שמפתח הצמצם פתוח יותר, המחיר עולה בהתאם. הסיבה לכך היא ליטוש וקוטר העדשה, אלמנטים אשר משפיעים באופן דראסטי על התמונה. לדוגמא, עדשה מסוימת בעלת צמצם מקסימאלי f:5.6 , תהיה זולה יותר וירודה יותר באיכותה, ביחס לאותה עדשה צמצם f:2.8 או f:4. בנוסף, צמצם פתוח יותר מאפשר לצלם בתנאי תאורה בעיתיים כמו לקראת חושך בצילום לילה וגם הצלם מרוויח עומק שדה מצומצם יותר, דבר שעוזר לאובייקט הצילום להיות מופרד מהרקע שלו.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

מאמרים נוספים שאולי יעניינו אותך

Please reload

קורס צילום בחיפה

קורס צילום בתל אביב

2016

המרכז לצילום אומנותי
0