צילום בשחור לבן

כפי שאנו יודעים, צילום סטילס, קולנוע וגם צילום וידאו, לא נולדו כשחור לבן, אז, בשנים שבראשית האמנויות האלו, בגלל מגבלות טכניות או טכנולוגיה פרימיטיבית. הצילום האמיתי הוא לא אחר מאשר הראייה האנושית, ושניהם הם שחור לבן. הצבע, הוא רק תוספת. גלי אור צבעוניים, בטמפרטורות שונות ומגוונות שמעל המידע החזותי - שחור ולבן. היום, צלמים רבים מציגים את העבודות שלהם בשחור לבן וההחלטה הזו אינה תמיד במקום. צילום בשחור לבן הוא תפיסה. קונספט אשר דורש הבנה וחשיבה. הצילום בשחור לבן דורש מחשבה כפי שבחירה של עדשה או זווית, נלקחות בחשבון בזמן הצילום. רצוי לא להחליט מראש "עכשיו אני עובר לשחור לבן במצלמה" עוד לפני שמסתכלים על האובייקט, עוד לפני שמבינים האם ראוי שהצילום יהיה בשחור לבן, או גם כזה. במאמר קומפוזיציה בצילום, דיברנו על איך הצלם בונה את הדרך להשיג את התמונה ועל איך הוא מציג אותה. אם הצלם מבין את הקומפוזיציה בשחור לבן, אז כל הסיבות הטובות להיות שלם עם אותה החלטה ולא לוותר. כל זה נכון כאשר הצלם יודע מראש שככה הסיטואציה תצולם והערך שלה הוא בגלל הצילום בשחור-לבן, ולא "גם" או "למרות", לכן כל כך חשוב לחזור על אותה כותרת משנית, "השאלה הפילוסופית", היכן נולדה התמונה בשחור לבן? במצלמה (בראש הצלם), או אחרי משחק עם אחת התוכנות לעיבוד קבצים דיגיטאליים השונות?

 

 גישה אחת, הראשונה, היא קשוחה במקצת. הצלם קובע לעצמו שחומר הגלם שלו הינו שחור לבן, ולא ניתן לאחר מכן לשחזר צבעים שנראו כפי שהם במציאות. כך, בתפיסה זו, הצלם מבין שהקומפוזיציה שלו קיימת בזכות הצילום בשחור לבן. הצורה, המרקם, הטקסטורה, הקו, האובייקט עצמו, התאורה, האווירה ועוד אלף ואחד דברים שמנחים את העין ליצירה אחת מרגשת, בשחור לבן. צלמים אלו נכנסים לתפריט המצלמה וקובעים מראש, שהקליק הבא יצולם בסולם אפורים, ללא צבעים, ומגדירים רמות מסוימות של ניגודיות (קונטרסט) במתן רגישויות חיישן שונות או בעזרת סרגל הניגודיות. 
בשלב מאוחר יותר, בצפייה מול המחשב, ניתן להבחין בברור האם ההחלטה הייתה נכונה. הניתוח הפנימי הזה מחדד את חושי הצלם למשימות הצילום הבאות בתהליך המאוד ארוך ובלתי נגמר הקרוי למידה. הגישה הזאת יכולה להיות דרסטית עוד יותר: בשנת 2010 המרכז לצילום אמנותי הוביל קבוצת צלמים גדולה לפריז שבצרפת באחת סדנאות הצילום המוצלחות ביותר תחת השם "פריז בשחור לבן". מספר צלמים בסדנה החליטו אפילו לקחת את המצלמה הדיגיטאלית רק כמצלמת גיבוי, ובצעו את משימות הצילום שבסדנה בציוד אנלוגי, כלומר, מצלמות עם סרטי צילום שחור לבן שנשלחו לפיתוח ולהדפסה לאחר סיום הסדנה. חלק מהתמונות המוצגות באתר, אכן הן תמונות מודפסות, ללא עיבודים כלל. צלמים אלו העדיפו לצלם אך ורק את הנושאים שבשחור לבן מצדיקים כל קליק. 

 

הנוף והסיטואציה, הם אלה שמנחים את הצלם איך לצלם. כל תמונה מעבירה מסר אחר. 

אך יש כמובן גישה פתוחה יותר, שונה מאוד מהראשונה, המוכרת ונפוצה יותר אצל קהל הצלמים החובב. לצלם הכל בצבע, ולעשות המרה לשחור לבן, רק לתמונות שמצדיקות זאת וכך לשמור את המקור הצבעוני לכל שימוש עתידי. היכרות טובה עם שתי הדרכים לצילום שחור לבן מקנה לצלם את כל האופציות הנדרשות בכדי להחליט יחד עם כל הכלים הנכונים ומתוך השקעת חשיבה והפקת לקחים לאחר הצילומים. כפי שרואים היום גלריות צילום רבות ובהן צילומים בפורמט מרובע במקום מלבני, במחשבה של "כך זה אומנותי יותר", אנו רואים הרבה גלריות צילום בשחור לבן, גם תחת אותה כותרת סמויה. הצילום המרובע דורש קומפוזיציה מרכזית, והניסיון לחזור לשנים בהם המצלמות היו רק עם לוחות מרובעים בלבד, לא עושה את התמונה אמנותית יותר וברוב המקרים זה משדר חוסר ידע או חיקוי לא במקום. אז, בשנים הללו, לא הייתה ברירה אלא לצלם ולהדפיס בפורמט מרובע כי כך היו הלוחות עם החומר הרגיש לאור. היום, עם הסנסורים הדיגיטאליים (וגם בציוד אנלוגי יש לומר) בפורמט מלבן, אם לחתוך את התמונה, אז רצוי לעשות זאת בצורה פרופורציונאלית בכדי שהחיתוך לא יהיה נושא הצילום בעצמו אלא רק המסגרת. ובחזרה לצילום שלנו בשחור לבן, אותה תפיסה. הדבר לא נחשב אמנותי יותר או פחות עקב ביטול הצבעוניות אלא מהווה את הנושא בעצמו ולא מנסה לשחזר תקופה שבתמונה לא רואים.

 

יש נושאים מסוימים שבטבע רואים ללא צבע: השתקפויות בזכוכית, מתכות, לוחות שח-מט, פסי הזברה, נופים מושלגים בחורף ועוד הרבה. מעט הצבע שנמצא באותם דברים עלול להפריע בתמונה. אלא הנושאים שצילום בשחור לבן מקצין. אווירת חורף, ערפילים, ועוד. כמו כן, התרגלנו לראות פורטרטים, צילום רחוב ואפילו טבע דומם בתמונות שמקשטות מטבחים, שלמרות הצבע החבוי בבצלים או פלפלים אדומים, השחור לבן מקנה אווירה אינטימית ודרמטית יותר. רק הצלם קובע את הגבולות שלו, ולהגדיר "אין גבולות" מהווה את השיא שביצירה. כאן, הדרך להגיע להחלטה הנכונה, והיא שונה מצלם לצלם, כאשר ברור שאין דבר אבסולוטי ומאחד את כל הדעות. כך או כך, גם בשחור לבן צילום הוא יצירה.

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

מאמרים נוספים שאולי יעניינו אותך

Please reload

קורס צילום בחיפה

קורס צילום בתל אביב

2016

המרכז לצילום אומנותי
0